ושוב אני מוכרת בדוכן....

מזמן רציתי לכתוב על זה......
בשבת אמנים בטבעון, שנה שעברה 2012, הקמנו דוכן ומכרנו לראשונה את הגלויות ושאר המוצרים לקהל הרחב.
היו הרבה תגובות יפות ופידבק מעניין מאד. בפעם הראשונה נחשפתי לרגשות שאנשים חשים כלפי הציורים שלי.
היו גם הרבה מכירות והחלטנו שאפשר לנסות לשווק את המוצרים כי יש להם ביקוש אמיתי.


שבת אמנים טבעון 2012

דוכן "העונות שלי"

הבילוי בדוכן הזכיר לי שזאת לא הפעם הראשונה שלי.
לפני המון שנים, עוד כשהייתי בת 13-14, מכרתי את העבודות שלי בדוכן.
אז, אלה לא היו ציורים אלא עבודות מקרמה. כל שנה במאי, בקייב נערך יריד אומנים גדול שנמשך יומיים, ברחוב יפיפה שנקרא אנדרייבסקי ספוסק (Andrejevski Spusk)
שם אחי מכר את הציורים שלו, ואני ביחד עם חברות מכרתי עבודות מקרמה שלי.

הדוכן הראשון שלי, קייב 1988

עם אחי, ליד הציורים שהוא מכר, קייב 1987

גם השנה, 2013, העמדנו דוכן בשבת אמנים בטבעון, אבל המכירות היו פחות טובות. אבל הדוכן היה יפה יותר עם הרבה מוצרים נוספים, וגם עם הסיכות שהכנתי

הדוכן שלנו בשבת אמנים, טבעון 2013

קישוטי השיער שמכרתי

חצר ציורית ליד בית מדהים שמוקף בגן יפהפה

אני לא יודעת אם זה יקרה לי שוב, האם אעמוד מאחורי דוכן ואנסה למכור את עבודותי כך.....נשארתי עם רגשות מעורבים כלפי כל המעמד הזה: מצד אחד - לשמוע מאנשים כאלה דברים יפים על מה שיצרתי, לראות איך הצלחתי לגעת ברגשות הכי יפים אצלם - אין להן תחליף! גם ביקורות פחות מתלהבות שנאמרו ולא תמיד נעמו לאוזניי, בסך הכל עשו עבודה טובה ועזרו לי להתכוונן. מצד שני: המעמד הוא די משפיל. כשאמן מוכר, כמו בשוק את פרות הכישרון שלו..... לא חבל?! לא עדיף שבזמן הזה הוא יעסוק באמנות?! הרי זה ברור שזה ניצול גרוע של זמן יקר שאפשר ליצור בו עוד ועוד. במיוחד שמכירה בדוכן היא גם משימה מתישה מאד, פיזית ונפשית. להסביר שוב ושוב, לשכנע לקנות עוד משהו על הדרך, לחשב נכון את העודף.... :-)  מתיש מאד....ומרוקן מאד.

לפחות בשבילי, החלטתי שלא אעשה זאת שוב בזמן הקרוב.