בדיליי שכל כך מאפיין אותי, אני סוף סוף מסכמת....
יריד ספרי הילדים בבולוניה נערך כל שנה בסוף מרץ, כבר 50 שנה!
בעבר קראתי הרבה על היריד וקיבלתי רושם שחובה לבקר שם אם את רוצה להיות מאיירת ואולי מעיזה לחשוב על עבודה עם חו"ל. והאמת שלא טעיתי. לפחות בשבילי עצמי, כל ההכנות ליריד והביקור בו, העבירו אותי תהליך הבשלה מואץ.
היריד מתקיים במהלך 4 ימים, 3 ימים שלמים מ10 עד 5-6 ויום האחרון קצר.
חודשיים לפני שנסענו, התחלתי לעשות עבודת הכנה, ניסיתי לקבוע פגישות עם מו"לים שמציגים ביריד. לשם כך, הורדתי מהאתר של היריד את כל רשימת המשתתפים כולל מספרי ביתנים, שמות המציגים ותפקידיהם וכמובן, מיילים שלהם. בעלי עשה עבודת תיכנות קטנה ואני נהניתי מקובץ אקסל מסודר :-) (תודה אהובי)
הכנתי מייל באנגלית הפונה אל ליבם של המו"לים ושלחתי אותו לכמעט 1000 כתובות....
כמעט מיד התחלתי לקבל תגובות: בהתחלה מיילים שחזרו כי הכתובת לא נכונה, אחרי זה מיילים של "אאוט אוף אופיס", בדיוק אז היו חגים לסינים. ואז מיילים של "אאוט אוף אופיס" בחופשת לידה או חופשה בכלל והיו המון המון כאלה.
אחרי כמה ימים התחלתי לקבל תשובות אישיות, ואני מעריכה מאד את האנשים העסוקים שמצאו כמה דקות, הציצו בתיק עבודות ששלחתי אותם אליו בלינק, וענו לי שהם לא מעוניינים, או במילים שלהם "הסגנון לא מתאים לסגנון של ההוצאה". איחלו לי הרבה הצלחה.
והיו גם כמה בודדים שמאד החמיאו לי על העבודות שלי וביקשו שאגש לבקר אותם ביריד, אבל הם לא מראיינים מאיירים שם.
בקיצור, הצלחתי לקבוע 3 פגישות, קיבלתי 4 הודעות על שעות בהם מראיינים מאיירים וכמה הזמנות לגשת לדוכן ולהשאיר כרטיס ביקור או דוגמאות עבודה. הרגשתי שהצלחתי, לפחות ניסיתי, וגם תירגלתי היטב איך להציג את עצמי באנגלית.
במקביל לזה ניסיתי ליצור קשר עם אגף הספרות במשרד החוץ, אלה שאירגנו ביתן ישראלי ביריד בשנים הקודמות. ואפילו הצלחתי! דיברתי עם גברת נכבדה שהייתה מאד נחמדה אליי, אבל הסבירה שהשנה ישראל לא משתתפת ביריד מכיון שהוא נופל בדיוק על ליל הסדר. באסה, אבל זאת הסיבה שאני העזתי לעשות את הטיול הזה, כי יש חופש לילדים ולבעלי.
על ההכנות של חומר שיווקי עצמי כבר כתבתי קצת, אבל אזכיר שוב.
זה היה נראה לי חלק הכי חשוב בהצגת עצמי למו"לים מחו"ל. אני, שאפילו כרטיס ביקור אין לי, ואפילו לא תיק עבודות מסודר (תיק פיזי) וגם את הפורטפוליו שלי אני מקושי מעדכנת....הייתי חייבת להכריח את עצמי ליצור משהו מעניין, מייצג וכזה שיתפוס את העין בין כל המודעות שתלויות על קיר המאיירים ביריד. (עליו קראתי בבלוגים רבים - פה, ופה למשל)
אחרי כל מיני ניסיונות ויסורי יצירה, הגעתי להחלטה (לחזור לרעיון המקורי שלי) וללכת סביב QR CODE ששולח לפורטפוליו שלי. למרות שאין לי סמארטפון, קיוארקוד נורא מגניב בעיניי, אהבתי להשתעשע איתו, אפשר לשנות לו צבעים וטקסטורות והוא עדיין עובד. כמו כן, החלטתי שהתצוגה שלי על הקיר תהיה קופסה, אולי כמו ספר, אולי כמו קופסה מרובעת של הריבוע של הקוד, ומתוך הקופסה יצוצו סימניות, שהן כרטיס ביקור שלי, ואותם אנשים יוכלו לקחת.
היה לי חשוב שהקופסה תהיה בולטת על הקיר ולא גדולה (כדי שלא יהיה מסורבל להביא אותה לשם) ואיכשהו בחרתי לעשות איורים על רקע נייר חום, כמו נייר עטיפה של פעם. תכל'ס, זה היה מצויין, כי הקופסה הייתה חומה וכל הקיר מסביב לבן עם המון כתמים צבעוניים. היה אי אפשר לפספס אותה! ואכן כך, הסימניות הלכה ונעלמו. ביום הראשון באתי כל שעה לקיר ומילאת עוד סימניות בקופסה.
את התיק עבודות היה לי עוד יותר קשה לארגן. פשוט לא הצלחתי להחליט על מה לוותר. חשבתי שאולי כדאי לקחת רק את הספרים המודפסים ולהראות את הפורפוליו בIPAD לא ידעתי להעריך כמה זמן אקבל מהמראיינים, למרות שקראתי שהם נותנים אולי 2 דקות. בכל זאת החלטתי שלגעת בציור המקורי זה הכי מרגש ומרשים ובחרתי רק את הטוביום ביותר. ויתרתי על עבודות עתיקות וגם דאגתי שהתיק יתן רושם אחיד של סגנון מזוהה. קראתי באיזה בלוג שדווקא כשאתה מנסה להראות עד כמה אתה ורסטילי ומלא סגנונות ויכולות, זה משאיר רושם מבלבל והעורך לא יודע איזה סגנון לבחור, ואז הוא פונה למישהו אחר.... וגם אמרו לי בעבר שעדיין אין לי סגנון אישי. אז עכשיו אי אפשר להתבלבל, תיק עבודות שלי כולו באותו סגנון. אמנם הרבה טכניקות שונות, אבל אותו סגנון.
את התיק הדבקתי וסידרתי עד 11 וחצי בלילה, כשב2 היינו צריכים לצאת לנתב"ג.
גם קראתי שכדאי לבוא עם תיק נוח או טרולי, כי להסתובב עם תיק עבודות כבד או מסורבל מאד לא נוח, וזה נכון. אומנם מצאתי תיק גדול שהכיל את כל החומרים שלי, את הכרטיסי ביקור וכלי כתיבה ומצלמה וכו', אבל תיק עבודות שלי לא נכנס והוא היה ביד שלי כל הזמן או בשקית גדולה וזה היה מעצבן ומציק רב הזמן. במיוחד כי פתחתי אותו רק 3-4 פעמים.
מי שראה את הספרים המודפסים לא התעניין יותר בתיק העבודות, זה היה מספיק מבחינתו.
25 במרץ - היום הראשון
לבולוניה הגענו אחרי 5 ימי טיול באיטליה, קצת ונציה וקצת איזור וולפוליצ'לה. אז הייתי במצב רוח מצויין ומאד התרגשתי, כי אף פעם לא עשיתי משהו כזה רק בשביל עצמי.
הגענו לבולוניה לילה קודם. את ה- B&B הזמנו קודם, דרך אתר airbandb.com מסתבר שמאד לא פשוט למצוא מקום לישון בבולוניה בזמן היריד, בטח כשאתה מנסה לא להוציא יותר מ150 יולי ללילה. הגענו לבית של מאסימו, שנמצא קצת מחוץ לעיר, כ20 דקות עד לאיזור היריד, וזאת לא הייתה בעיה מכיון שהיינו עם רכב שכור.
בבוקר קמתי מוקדם, התרגשתי, התלבשתי והסתדרתי ויצאנו כדי להגיע מוקדם, כדי לתפוס מקום על ה"קיר".
הגענו ב9 וחצי, כשהפתיחה הרישמית ב10. הגעתי אל הקופות ואז נחת עליי ההלם. מ12 קופות רק על אחת כתוב "לאורחים מחו"ל" והתור אליה נראה אינסופי.... היה כל כך קר, אולי 2 מעלות, הקופה כמובן בחוץ, מזל שלא בגשם. עמדתי שם עם כולם. עמדתי ועמדתי ובאו המונים וכולם עם עיניים המומות "מה???צריך לעמוד את כל זה?" לדעתי התור היה של אלפי אנשים ונמשך כל הדרך עד לדלתות הכניסה, כמה עשרות מטרים. והוא לא זז!!! מה כבר יכול להיות מסובך בלמכור כרטיסים??? ולמה, לעזזאל, אני שבאתי מחו"ל מקבלת יחסית גרוע כזה ממארגני היריד?!!!
עמדתי בתור שעה ו35 דקות......
זה הכי הרבה שעמדתי בתור אי פעם, אני חושבת. נשברתי כמה פעמים וכמעט הלכתי. היה לי כל כך קר.... לפעמים קפצתי במקום, לפעמים רעדתי...וכל הזמן שאלתי את עצמי למה אני לא מתפלחת לתור של האיטלקים.....
כשהתור התקדם והגענו קרוב לקופה, ביקשתי מהבנות שעמדו סביבי שישמרו לי את התור ואני אנסה את מזלי בקופה האיטלקית. ניגשתי, תוך דקה קיבלה אותי הקופאית ומכרה לי כרטיסים, בלי שום בעיה!!!! חלם זה בבולוניה???!!!!
הרגשתי כל כך מטומטמת...
ניסיתי לקנות כרטיס ל3 ימי התערוכה כדי להמנע מהתור הזה כל בוקר. אבל הקופאית מכרה לי 3 כרטיסים לאותו היום. אולי היא באמת לא הבינה אנגלית. הלכתי למשרדי ההנלה ונתנו לי כרטיס אורח שתקף לכל 4 הימים.
יריד ספרי הילדים בבולוניה נערך כל שנה בסוף מרץ, כבר 50 שנה!
בעבר קראתי הרבה על היריד וקיבלתי רושם שחובה לבקר שם אם את רוצה להיות מאיירת ואולי מעיזה לחשוב על עבודה עם חו"ל. והאמת שלא טעיתי. לפחות בשבילי עצמי, כל ההכנות ליריד והביקור בו, העבירו אותי תהליך הבשלה מואץ.
היריד מתקיים במהלך 4 ימים, 3 ימים שלמים מ10 עד 5-6 ויום האחרון קצר.
חודשיים לפני שנסענו, התחלתי לעשות עבודת הכנה, ניסיתי לקבוע פגישות עם מו"לים שמציגים ביריד. לשם כך, הורדתי מהאתר של היריד את כל רשימת המשתתפים כולל מספרי ביתנים, שמות המציגים ותפקידיהם וכמובן, מיילים שלהם. בעלי עשה עבודת תיכנות קטנה ואני נהניתי מקובץ אקסל מסודר :-) (תודה אהובי)
הכנתי מייל באנגלית הפונה אל ליבם של המו"לים ושלחתי אותו לכמעט 1000 כתובות....
כמעט מיד התחלתי לקבל תגובות: בהתחלה מיילים שחזרו כי הכתובת לא נכונה, אחרי זה מיילים של "אאוט אוף אופיס", בדיוק אז היו חגים לסינים. ואז מיילים של "אאוט אוף אופיס" בחופשת לידה או חופשה בכלל והיו המון המון כאלה.
אחרי כמה ימים התחלתי לקבל תשובות אישיות, ואני מעריכה מאד את האנשים העסוקים שמצאו כמה דקות, הציצו בתיק עבודות ששלחתי אותם אליו בלינק, וענו לי שהם לא מעוניינים, או במילים שלהם "הסגנון לא מתאים לסגנון של ההוצאה". איחלו לי הרבה הצלחה.
והיו גם כמה בודדים שמאד החמיאו לי על העבודות שלי וביקשו שאגש לבקר אותם ביריד, אבל הם לא מראיינים מאיירים שם.
בקיצור, הצלחתי לקבוע 3 פגישות, קיבלתי 4 הודעות על שעות בהם מראיינים מאיירים וכמה הזמנות לגשת לדוכן ולהשאיר כרטיס ביקור או דוגמאות עבודה. הרגשתי שהצלחתי, לפחות ניסיתי, וגם תירגלתי היטב איך להציג את עצמי באנגלית.
במקביל לזה ניסיתי ליצור קשר עם אגף הספרות במשרד החוץ, אלה שאירגנו ביתן ישראלי ביריד בשנים הקודמות. ואפילו הצלחתי! דיברתי עם גברת נכבדה שהייתה מאד נחמדה אליי, אבל הסבירה שהשנה ישראל לא משתתפת ביריד מכיון שהוא נופל בדיוק על ליל הסדר. באסה, אבל זאת הסיבה שאני העזתי לעשות את הטיול הזה, כי יש חופש לילדים ולבעלי.
על ההכנות של חומר שיווקי עצמי כבר כתבתי קצת, אבל אזכיר שוב.
זה היה נראה לי חלק הכי חשוב בהצגת עצמי למו"לים מחו"ל. אני, שאפילו כרטיס ביקור אין לי, ואפילו לא תיק עבודות מסודר (תיק פיזי) וגם את הפורטפוליו שלי אני מקושי מעדכנת....הייתי חייבת להכריח את עצמי ליצור משהו מעניין, מייצג וכזה שיתפוס את העין בין כל המודעות שתלויות על קיר המאיירים ביריד. (עליו קראתי בבלוגים רבים - פה, ופה למשל)
 |
| לקחתי קופסה של תבליות למדיח, חתכתי אותה והדבקתי לגודל שרציתי בתוספת חלק המיועד לתליה |
 |
| את הקופסה עטפתי בנייר חום שהיה לי מאיפהשהו, הדפסתי מדפסת הביתית את הקי אר קוד גם על נייר חום והדבקתי ומסביבה ציירתי את הדמויות שהכנתי בסימניות וכרטיסי הביקור שלי. בחלק העליון עשיתי חור על מנת להשחיל פנימה סימניות שאנשים יוכלו לקחת |
 |
| צבעתי בעפרונות פאסטל ועפרון פחם ועל הכל ריססתי המון פיקסטיב והתפללתי שזה יחזיק מעמד עד בולוניה |
 |
| וככה זה היה נראה על הקיר ואני עם שקית איקאה (היחיד שהצליח להכיל את תיק העבודות שלי - לא מאד מקצועי מצידי) |
 |
| הייתה התלהבות רבה מהקופסה שלי, אנשים לקחו סימניות ובדקו שלקחו מכל סוג (הכנתי 3) באתי כל שעה למלא את הקופסה ולקראת צהריים הביקוש לסימניות פחת. |
אחרי כל מיני ניסיונות ויסורי יצירה, הגעתי להחלטה (לחזור לרעיון המקורי שלי) וללכת סביב QR CODE ששולח לפורטפוליו שלי. למרות שאין לי סמארטפון, קיוארקוד נורא מגניב בעיניי, אהבתי להשתעשע איתו, אפשר לשנות לו צבעים וטקסטורות והוא עדיין עובד. כמו כן, החלטתי שהתצוגה שלי על הקיר תהיה קופסה, אולי כמו ספר, אולי כמו קופסה מרובעת של הריבוע של הקוד, ומתוך הקופסה יצוצו סימניות, שהן כרטיס ביקור שלי, ואותם אנשים יוכלו לקחת.
היה לי חשוב שהקופסה תהיה בולטת על הקיר ולא גדולה (כדי שלא יהיה מסורבל להביא אותה לשם) ואיכשהו בחרתי לעשות איורים על רקע נייר חום, כמו נייר עטיפה של פעם. תכל'ס, זה היה מצויין, כי הקופסה הייתה חומה וכל הקיר מסביב לבן עם המון כתמים צבעוניים. היה אי אפשר לפספס אותה! ואכן כך, הסימניות הלכה ונעלמו. ביום הראשון באתי כל שעה לקיר ומילאת עוד סימניות בקופסה.
את התיק עבודות היה לי עוד יותר קשה לארגן. פשוט לא הצלחתי להחליט על מה לוותר. חשבתי שאולי כדאי לקחת רק את הספרים המודפסים ולהראות את הפורפוליו בIPAD לא ידעתי להעריך כמה זמן אקבל מהמראיינים, למרות שקראתי שהם נותנים אולי 2 דקות. בכל זאת החלטתי שלגעת בציור המקורי זה הכי מרגש ומרשים ובחרתי רק את הטוביום ביותר. ויתרתי על עבודות עתיקות וגם דאגתי שהתיק יתן רושם אחיד של סגנון מזוהה. קראתי באיזה בלוג שדווקא כשאתה מנסה להראות עד כמה אתה ורסטילי ומלא סגנונות ויכולות, זה משאיר רושם מבלבל והעורך לא יודע איזה סגנון לבחור, ואז הוא פונה למישהו אחר.... וגם אמרו לי בעבר שעדיין אין לי סגנון אישי. אז עכשיו אי אפשר להתבלבל, תיק עבודות שלי כולו באותו סגנון. אמנם הרבה טכניקות שונות, אבל אותו סגנון.
את התיק הדבקתי וסידרתי עד 11 וחצי בלילה, כשב2 היינו צריכים לצאת לנתב"ג.
גם קראתי שכדאי לבוא עם תיק נוח או טרולי, כי להסתובב עם תיק עבודות כבד או מסורבל מאד לא נוח, וזה נכון. אומנם מצאתי תיק גדול שהכיל את כל החומרים שלי, את הכרטיסי ביקור וכלי כתיבה ומצלמה וכו', אבל תיק עבודות שלי לא נכנס והוא היה ביד שלי כל הזמן או בשקית גדולה וזה היה מעצבן ומציק רב הזמן. במיוחד כי פתחתי אותו רק 3-4 פעמים.
מי שראה את הספרים המודפסים לא התעניין יותר בתיק העבודות, זה היה מספיק מבחינתו.
25 במרץ - היום הראשון
לבולוניה הגענו אחרי 5 ימי טיול באיטליה, קצת ונציה וקצת איזור וולפוליצ'לה. אז הייתי במצב רוח מצויין ומאד התרגשתי, כי אף פעם לא עשיתי משהו כזה רק בשביל עצמי.
הגענו לבולוניה לילה קודם. את ה- B&B הזמנו קודם, דרך אתר airbandb.com מסתבר שמאד לא פשוט למצוא מקום לישון בבולוניה בזמן היריד, בטח כשאתה מנסה לא להוציא יותר מ150 יולי ללילה. הגענו לבית של מאסימו, שנמצא קצת מחוץ לעיר, כ20 דקות עד לאיזור היריד, וזאת לא הייתה בעיה מכיון שהיינו עם רכב שכור.
בבוקר קמתי מוקדם, התרגשתי, התלבשתי והסתדרתי ויצאנו כדי להגיע מוקדם, כדי לתפוס מקום על ה"קיר".
הגענו ב9 וחצי, כשהפתיחה הרישמית ב10. הגעתי אל הקופות ואז נחת עליי ההלם. מ12 קופות רק על אחת כתוב "לאורחים מחו"ל" והתור אליה נראה אינסופי.... היה כל כך קר, אולי 2 מעלות, הקופה כמובן בחוץ, מזל שלא בגשם. עמדתי שם עם כולם. עמדתי ועמדתי ובאו המונים וכולם עם עיניים המומות "מה???צריך לעמוד את כל זה?" לדעתי התור היה של אלפי אנשים ונמשך כל הדרך עד לדלתות הכניסה, כמה עשרות מטרים. והוא לא זז!!! מה כבר יכול להיות מסובך בלמכור כרטיסים??? ולמה, לעזזאל, אני שבאתי מחו"ל מקבלת יחסית גרוע כזה ממארגני היריד?!!!
עמדתי בתור שעה ו35 דקות......
זה הכי הרבה שעמדתי בתור אי פעם, אני חושבת. נשברתי כמה פעמים וכמעט הלכתי. היה לי כל כך קר.... לפעמים קפצתי במקום, לפעמים רעדתי...וכל הזמן שאלתי את עצמי למה אני לא מתפלחת לתור של האיטלקים.....
כשהתור התקדם והגענו קרוב לקופה, ביקשתי מהבנות שעמדו סביבי שישמרו לי את התור ואני אנסה את מזלי בקופה האיטלקית. ניגשתי, תוך דקה קיבלה אותי הקופאית ומכרה לי כרטיסים, בלי שום בעיה!!!! חלם זה בבולוניה???!!!!
הרגשתי כל כך מטומטמת...
ניסיתי לקנות כרטיס ל3 ימי התערוכה כדי להמנע מהתור הזה כל בוקר. אבל הקופאית מכרה לי 3 כרטיסים לאותו היום. אולי היא באמת לא הבינה אנגלית. הלכתי למשרדי ההנלה ונתנו לי כרטיס אורח שתקף לכל 4 הימים.
 |
| כשיצאתי מהתור ניסיתי לצלם את התור. הידיים כל כך רעדו לי שהכל יצא מטושטש.... |
