כל שנה, כשמגיע חג חנוכה אני קצת מתרגשת. מרגישה שמתקרבת תקופת הניסים. חנוכה לא חג מאד דתי ולמרות זאת, בשבילי הוא הכי רוחני. תחושה חזקות של אירועים טובים עומדים לקרות מציפה אותי והאופטימיות גוברת ומסיתה את שיקול הדעת הבריא ואני נכנסת ל"בהלת" הטיגון. כל השבוע אני מכינה כל המאכלים שלא העזתי לחשוב אפילו להכין אותם במשך שנה שלמה. משום מה בחנוכה הכי טבעי לאכול מטוגן כל יום ולהנות ממנו!
אחרי הפסקה של 10 שנים, החלטתי להכין סופגניות. בגלל ההתרגשות תיעדתי את כל התהליך.
התוצאה לא הייתה מדהימה, אבל הבן שלי אכל אותם 3 ימים רצוף וטען שהטעם משתפר מיום ליום.
השקעתי בעיקר בשיפוץ המראה החיצוני של הסופגניות.
באותה הזדמנות שעמד סיר עם שמן עמוק על הכיריים, הכנתי "צ'ורוס". עוד מאכל מטוגן, טעים ומעלה זיכרונות מביקור בארגנטינה.
ובשביל להוסיף "חטא" על "פשע" איתגרתי את עצמי והכנתי מרשמלו ביתי, ורדרד עם ניחוח פטל, בשביל לפנק קצת את הילדים. האמת שהוא זכה לביקורות מעולות אצל האורחים והילדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה